שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' גמרי ואח'

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

עפ"י גירסתו של נהג המבטחת (המדובר בתביעת שיבוב), פגעה בו משאית הנתבע מס' 1 במהלך נסיעה ברוורס והסבה לו את הנזק נשוא כתב התביעה.

עפ"י גירסתו של הנתבע מס' 1, מדובר היה במשאית גדולה שביצעה הובלה, כאשר מובל משא שכזה מדובר בשני נהגים והנהג השני, בשם ליכט, שימש כמכוון. נהג התובעת הוא זה אשר פגע במשאית בצידה, הגם שהיה כאמור מכוון, ובחוסר זהירות.

יש לציין, כי אותו ליכט עזב את הארץ ולכן לא יכול היה להגיע לעדות, ואולם הנתבעת צירפה דו"ח שנעשה ע"י קצין הבטיחות – סוויסה, אשר אף העיד בביהמ"ש, ואשר תאר במכתב לחב' שירביט מיום 15.5.07 את גירסת הנתבעת 2 ואני מצטט מסעיף 4-5 למכתב: "כאשר הנהג החל בנסיעה לאחור הגיע נהג מבוטחכם, בשם אלכסנדר מלחובסקי, שלא נענה לסימנים של המכוון אלכס ליכט לעצור ואף כמעט שפגע בו. נהג מבוטחכם, אלכסנדר מלחובסקי המשיך בנסיעה ופגע בדופן המשאית השמאלי אחורי". יש לציין כי בנוסף לעדותו של מר מלחובסקי העידה אשתו, אשר ישבה ברכב ועוד אתייחס לעדותה בהמשך.

עיון בכתב התביעה שהוגש ע"י התובעת ובהודעה על התאונה, לא מצביע כלל על טענה כי במהלך נסיעת המשאית ברוורס נכח במקום מכוון. ודוק, נסיעת רכב ברוורס ובמיוחד כשמדובר במשאית מן הסוג הזה מחייבת הימצאותו של מכוון, אשר לאור העדויות בביהמ"ש היה קיים במקום. נשאלת השאלה, האם המכוון שלאור העדויות כאמור היה במקום ולכן הטענה כי מדובר בנסיעה ברוורס ללא מכוון, כביכול, נשללת, ביצע את מלאכתו נאמנה.

התובעת ניסתה לטעון כי למעשה לא היה אפשרות לראות את המכוון ולמעשה מיקומו היה כזה שנהג המבוטחת לא היה יכול לראותו. אינני נותן אמון בגירסה זו ואני סבור שגירסתו של הנתבע מס' 1, בהקשר להימצאותו של המכוון, היתה אמינה, סדורה ולא נסתרה.

מצאתי סתירה מהותית בין העדויות של נהג המבוטחת ואשתו.

עפ"י גירסתו של נהג המבוטחת, הוא היה בעצירה מלאה כ- 5 מ' לפני המשאית, כאשר המשאית פגעה ברכבו ברוורס.

עפ"י גירסת אשתו, מדובר היה בנסיעה ובתנועה ושני הרכבים כביכול התנגשו האחד בשני.

אין המדובר בסתירה של מה בכך. זו סתירה מהותית.

זאת ועוד, אינני סבור גם שאילו היתה המשאית נוסעת ברוורס על רכב המבוטחת היה נגרם אותו נזק ולהערכתי היה נגרם נזק כבד יותר לרכב. לא התרשמתי מהנסיונות לטעון כי מיקום הרכבים בעת הפגיעה תומך בגירסת נהג המבוטחת דווקא.

מכל המקובץ דלעיל, דין התביעה להידחות.

אני פוסק לעד התובעת, סך של 150 ₪, אשר באחריות התובעת לשלם לעד מטעמה, מר מרחובסקי, בתוך 30 יום.

באשר להוצאות משפט של הנתבעת, שקלתי בדבר, בד"כ אני נמנע מפסיקה של הוצאות משפט ומאפשר לכל צד לשאת בהוצאותיו. בשים לב לתוצאה החד משמעית אליה הגיע ביהמ"ש אני פוסק הוצאות, אם כי נמוכות בנסיבות העניין, בסך של 500 ₪, אשר התובעת תשלם לנתבעת 2 תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ז שבט תש"ע, 01 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: